לפני כמה זמן הלכתי ברחוב ושמעתי אישה אומרת לחברתה: "אפילו שאת חושבת שמתאים לך לפתוח עסק, זה לא נכון לך כרגע". משהו בתוכי מיד התקומם והתכווץ. חשבתי לעצמי: אולי זה החלום שלה ועכשיו היא מסרסת אותה ומקטינה לה את האמונה? מאיפה היא יודעת מה נכון לה ומתי? אולי יש לה את כל היכולת להגשים את זה? כמובן שאני לא יודעת מה היה הרקע לשיחה ומה החברה הזו יודעת או לא, אבל זה הביא אותי לחשוב על הבעייתיות והסכנה שקיימות בייעוץ לאחרים.
אנחנו משליכים את הפחדים שלנו על אחרים
לרובנו יש מחשבות מגבילות כאלו ואחרות, מקומות שאנחנו רואים בהם באופן מצומצם. כולנו לפעמים מקבלים החלטות מתוך פחד או נוחות, במקום לבחור באהבה והתפתחות. כולנו לפעמים מפחדים להעז, וממצים רק חלק מסוים מהפוטנציאל המלא שלנו. לא פעם אנחנו עוצרים את עצמנו מלחשוב ולהגשים בגדול (ובכלל מלהגשים) בגלל האמונות שלנו, שלעתים קרובות מתבססות על ניסיון עבר שכבר אינו רלוונטי. הרבה פעמים אנחנו נותנים לעצמנו עצות שמצמצמות אותנו, וכשאנחנו מייעצים לאחרים מהמקומות האלו – אנחנו עלולים לצמצם גם אותם.
אנחנו לא באמת יודעים מה טוב לאחרים
גם אם היינו לגמרי "נקיים" מאמונות מגבילות ומחששות, אנחנו לא באמת יודעים מה נכון לאחרים. אנחנו לא פעם מתקשים להבין מה נכון לנו, או מגלים רק בדיעבד שמשהו שחשבנו שמתאים לנו – לא מתאים, ולהיפך. על פי תקשורי 'תודעת העל', כל אחד מאתנו מגיע לעולם עם תסריט משלו – תוכנית חיים נשמתית, שמכינה אותנו לייעוד שלנו וכוללת אותו. התוכנית הזו מורכבת מכל מיני "סצינות" שאנחנו רוצים לשחק, וללמוד את עצמנו דרכן. התסריט שלנו סמוי לנו, ועל אחת כמה וכמה הוא אינו ידוע לאחרים. לכן, כשאנחנו מייעצים למישהו אנחנו לא יודעים מה התסריט שלו ומה האפשרויות שקיימות עבורו.
שביל החיים שלנו נגלה לנו ככל שאנחנו צועדים בו. כדי לממש את תסריט חיינו, אנחנו מכינים לעצמנו מערך תמיכה שלם שנועד לעזור לנו להפוך את התסריט לסרט ממשי ולשחק בו בצורה זורמת. למשל, אנחנו "קובעים מראש" עם שחקנים אחרים שיופיעו בסצינות מסוימות בתסריט. אנחנו פוגשים אותם כאן כמשפחה שלנו, בני זוג, בוסים, חברים וכדומה. אנחנו מכינים לעצמנו גם תפאורה – מקומות מגורים, עבודות, כספים שיגיעו אלינו, ודברים אחרים שייתמכו בלמידה שלנו ובחוויות שבחרנו לעבור. המערך התומך הזה מתגלה כאשר אנחנו משחקים את התסריט שלנו ומתקדמים מסצינה לסצינה. אנחנו לא יודעים מה מחכה לנו מעבר לפינה. אם יש עץ בהמשך השביל שתחת גפנו נוכל לנוח – הוא לא יבוא אלינו. רק כשנלך את הדרך ונעבור את העיקול נבחין בו.
איך נדע מה נכון לנו
כדי שנוכל לגשש בחשיכה ולראות את השביל שלנו, אנחנו נולדים עם כל מיני כלים שנועדו לסייע לנו להאיר את דרכנו.
למשל, יש לנו מערך שלם של חיישנים – "חושים פנימיים" (מה שלפעמים מכנים "אינטואיציה"), שמכוונן לזהות מה תואם לתסריט שלנו ומה לא. מטרת החושים הפנימיים היא לעזור לנו לזהות עוד בטרם התחלנו לצעוד בדרך מסוימת אם היא בתסריט שלנו ואם תהיה לנו תמיכה אנרגטית שנצעד בה. זה הכלי שמאפשר לנו למשל לחוש שבית מסוים לא מתאים לנו, ושבבית אחר יש אנרגיות שנעימות לנו – ללא קשר לאיך הבתים האלו נראים. זה כלי שמכוון לדיוק שלנו, אך הדיוק שלנו הוא לא הדיוק של החברים או המשפחה שלנו. כל אחד הוא יחיד ומיוחד, ומה שמתאים לאדם אחד, לא בהכרח מתאים לאדם אחר.
לכן, כשאנחנו מייעצים לאחרים מתוך ה"אינטואיציות" שלנו – יש לקחת בחשבון שהאינטואיציות הן שלנו. ובשבילנו 🙂
השפה של הנשמה שלנו
מעבר לחושים הפנימיים שלנו, יש את הנשמה שלנו – החלק הגבוה שלנו שלמעשה "כתב" את התסריט. יש לנו גישה ישירה לחלק הזה, שאפשרית לנו כאשר אנחנו מצליחים להתחבר לשקט פנימי, להשתיק את המיינד, ולזהות את התדר הייחודי של הנשמה שלנו. מתוך החיבור הזה, אנחנו יכולים לקבל תשובות לגבי הצעד הבא בתסריט שלנו.
בנוסף לכך, הנשמה שלנו מדברת אלינו באמצעות הרצונות שלנו. אך אליה וקוץ בה – לא פעם הרצונות שלנו מושפעים מהסביבה, מפחדים או מהתניות שלנו, וקשה לנו לזהות מה הרצון העמוק והאותנטי שלנו.
יחד עם זאת, כשיש לנו רצון בוער בתוכנו – רצון שמלהיב אותנו ו"מחייה" אותנו, הרבה פעמים זה רצון של הנשמה, וככזה – כנראה שהכנו לעצמנו תמיכה כדי לממש אותו. המערך התומך הזה כאמור מתגלה רק כאשר אנחנו נעים ומתקדמים בתסריט. הרבה פעמים אנחנו מחכים ל"נס" או "סימן" שיגיע מבחוץ וייתן לנו אומץ להגשים את החלומות שלנו. בפועל, רק כשאנחנו מעיזים ועושים את הצעדים הראשונים, מתגלה התמיכה שהכנו לעצמנו מראש. זאת הסיבה שנאמר, "כשאדם באמת רוצה משהו, היקום כולו נחלץ לעזרתו כדי שיגשים את חלומו." (פאולו קואלו)
אז איך בכל זאת נעזור וניעזר?
אם נחזור למקרה מתחילת הכתבה, החברה המייעצת לא יודעת איזה מערך תמיכה מחכה או לא מחכה לחברתה אם תחליט לפתוח עסק. ייתכן ויצוצו הזדמנויות, "יופיעו" אנשים שייתמכו בה בהקמת העסק, ושדברים שנראים לה כלא אפשריים יתגלו כקלים ופשוטים יותר ממה שהיא חשבה. ייתכן גם שהיא צודקת, וכעת זה לא הזמן הנכון עבור חברתה להקים עסק. אולי הרצון עצמו נכון, וצריך לבנות אותו בצורה הדרגתית. מי שיודעת הכי טוב מה נכון – היא בעלת הרצון עצמה.
לכן, כדי לעזור בצורה מעצימה ומדויקת יותר, כדאי לחברה המייעצת לשאול את חברתה שאלות שמכוונות אותה פנימה; לעזור לה לזהות מאיפה הרצון מגיע ומאיזה מקום היא פועלת. האם היא פועלת מתוך פזיזות או קושי להתמודד עם סיטואציה שהיא נמצאת בה, או אולי מתוך רצון עמוק שהגיע הזמן לממש? כדאי לה גם לכוון אותה להקשיב לחושים הפנימיים שלה, ולהזכיר לה שהתשובות קיימות בתוכה.
לסיכום, כדאי לזכור שהתשובות להתלבטויות שלנו גבי החיים שלנו נמצאות בתוכנו. זה בסדר להתייעץ עם אחרים ולהיעזר, אך נזכור שאנשים חווים את דעתם מתוך הראייה המוגבלת שלהם,ושבסופו של דבר אנחנו יודעים הכי טוב מה נכון לנו. כשאנחנו מקבלים עצות, כדאי לשים לב לחושים הפנימיים שלנו ולזהות האם העצה מהדהדת לנו מבפנים כנכונה. לבסוף, את ההחלטה הסופית כדאי לקבל בעצמנו, לאחר התחברות לשקט הפנימי שלנו והתייעצות עם הקול בתוכנו שיודע מה בחרנו לעצמנו בתסריט.
