התחלות חדשות
קיימת טענה כזאת, שהדבר הקשה ביותר בתרגול היוגה הוא להתחיל.
מורה וותיק ליוגה אמר פעם שהתנוחה הקשה ביותר ביוגה היא לפרוש את המזרן.
בימים קרים אלה, אני תמיד טוענת בפני תלמידיי שהתנוחה הקשה ביותר היא להוריד את הגרביים בתחילת האימון, ויש המרחיקים לכת עם הקו הזה שטוענים שהדבר הקשה ביותר ביוגה עבורם, הוא לתלוש את עצמם כל בוקר מהמיטה.
אז איך לפתוח את הטור הזה? מאיפה להתחיל?
אולי בלהציג את עצמי: אני ליאת, ואני חיית יוגה – נושמת, מתרגלת, לומדת, מלמדת, קוראת וכותבת יוגה.
ואז פשוט לצאת מהמיטה, לפרוש את המזרן, להוריד את הגרביים ולעמוד יחפים כמו בפעם הראשונה. להתבונן איך מרגיש הגוף עכשיו, מה שלומו ומה שלומי בתוכו, מה נכון לי לגייס בתוכי כדי להחזיר איזון לגוף, לנפש ולתודעה ביום הזה, ברגע הזה?
לתת למה שעולה לעלות ולרדת, להיות ערה למה שאני חושבת בזמן שאני חושבת אותו ולמה שאני מרגישה בזמן שאני מרגישה אותו, לשחרר את הרצון להגיע לאיזשהו מקום ולהיות עסוקה עם מה שקורה לי בדרך לשם – ככה אני רוצה לכתוב את הטור הזה. כל פעם מחדש.
להיות קשובה למה שרוצה להיאמר, לשטוח כאן מחשבות, תהיות, הרהורים ותובנות שעולות במהלך שבוע תרגול והוראת היוגה, להשתדל לא ליפול לקלישאות או לרצף אוטומטי של רעיונות מקובלים ולקוות שגם אתם הקוראים תמצאו בזה עניין.
להתחיל את האימון
אולי זו הזדמנות טובה להקדיש את הרשימה הזאת להתחלות. למנות כמה דרכים פשוטות (מיני רבות) שכדאי להכיר ולפתוח בהן את התרגול שלנו.
אין דרך אחת נכונה לפתוח בה תמיד את התרגול, וכל הדרכים הטובות להתחלה, מקורן בעיני בהקשבה.
לפעמים מה שנבחר לתרגל בתחילת האימון יכול באימונים אחרים לשמש כלב לבו של האימון וההיפך.
הנה חמש מהדרכים האהובות עלי לפתוח איתן את אימון היוגה:
1. התבוננות או מדיטציה
לרוב אני אוהבת לפניי אימון לקחת כמה רגעים ולהתבונן. לפעמים בישיבה, בעיניים עצומות או פקוחות, לפעמים בעמידה על המזרן רגע לפני שהגוף מתחיל לזוז.
פשוט לעצור לכמה שניות ולעשות מן סקירת מערכות, לברר עם עצמי איך הגוף מרגיש עכשיו, מה מעסיק אותי, איך אני מרגישה. לרוב אחרי כמה שניות של סריקה פנימית כזאת צף ועולה רעיון, או רצון או פשוט תנועה שמתחילה את עצמה.
לפעמים התבוננות קצרה יוצרת מיקוד ושקט ואפשר להמשיך ממנה לתרגול מדיטציה מכנס חושים ומשקיט תודעה שאחריו אימון האסנות מרגיש אחרת לגמרי.
2. תנועה חופשית
במקרים שבהם התודעה סוערת מאוד או בימי החורף כשקר, כיף לפעמים לעלות על המזרן ופשוט להתחיל לנוע בלי לחשוב, בלי לדעת. להזיז את האגן מצד לצד, להתמתח, לעלות על קצות האצבעות, לתת לגוף להשתחרר בכפיפה קדימה, לתת לו להיפתח בכפיפה עדינה לאחור, לגלות את הכיוון ואת קצה החוט של האימון דרך הגוף.
3. חימום מכף רגל עד ראש
מידי פעם, כשאין שום כיוון או רצון למיקוד התרגול, אפשר לבחור בחימום יסודי והדרגתי מכף רגל עד ראש: להתחיל מכפות הרגליים, לפתוח את הבהונות, לרכך את כפות הרגליים, הקרסוליים, הברכיים ומפרקי הירך. להניע את המפרקים בידיים: לחמם את הכתפיים, המרפקים ושורשי כפות הידיים, לחמם בעדינות את העורף.
חימום כזה גם מכין ופותח את הגוף ברכות לקראת המשך האימון וגם נותן זמן לרעיונות חדשים לעלות. עד שמסיימים איתו, הגוף גם חם וגם מבהיר לנו מה הוא רוצה מאיתנו היום.
4. פראנימה (תרגולי נשימה)
אחת הדרכים המהירות והזמינות להכניס את עצמינו לתרגול היא לעבוד עם הנשימה. הנשימה קשורה ומחוברת באופן בלתי ניתן להפרדה לתודעה שלנו ושתיהן משפיעות זו על זו ומושפעות אחת מהשניה באופן כמעט מיידי.
ההמלצה לפתוח את התרגול בתרגילי נשימה בדרך כלל מומלצת למי שכבר למד בשיעורי היוגה ממורה מוסמך איך לתרגל אותם ויודע איך לבצע אותם בצורה נכונה. תרגולי פראנימה מחממים את הגוף, מנקים את דרכי הנשימה, מכנסים את החושים ומשקיטים את התודעה ובכך מכינים את הגוף ואת התודעה לקראת המשך האימון היוגי.
5. כלב עם ראש למטה
לפעמים נחמד פשוט להיכנס לתנוחה, לשהות בה, לנשום, להרגיש את המגע של הגוף עם המזרן, ואת האופן שבו הגוף משתנה ומגיב בתוכה ואחת התנוחות הנפלאות לפתוח בהן היא תנוחת הכלב המביט למטה.
אפשר להיכנס אליה בצורה רכה ולהרגיש את ההשתרשות העדינה בכפות הידיים ובכפות הרגליים ואת הצמיחה של הגוף למעלה מתוכן, להתחיל אותה עם ברכיים קצת כפופות, לתת לעצמות הישיבה להתגלגל למעלה, להרגיש את בתי השחי מתנגדים קצת לכתפיים ומונעים מהן לשקוע ולהידחס, להרגיש את העקבים מתארכים לאחור, את שרירי הרגליים מתארכים, את החוליות מתרחקות אחת מהשניה ואת עמוד השדרה מתארך ומתרחב.
מכיוון שכל הגוף משתתף בה, תנוחת הכלב היא תנוחה נהדרת להעיר איתה את הגוף, לפתוח אותו ולהזרים בו את האנרגיה והיא מהווה נקודת פתיחה לשלל וריאציות אינסופיות להמשך התרגול מתוכה.
* אלו הן רק חמש אפשרויות מתוך הרבה מאוד דרכים ווריאציות נוספות שאפשר לפתוח בהן את האימון. הדבר החשוב ביותר הוא להיות ערים, להקשיב ולפתוח במשהו שלוקח אותנו פנימה, שיוצר מיקוד ושקט בגוף שלנו, בנפש ובתודעה.
ושתהיה לנו שנה מלאה התחלות נפלאות והמשכים לא פחות נפלאים.
