בתקופה האחרונה רבים הספרים והמאמרים המבקרים את היוגה המודרנית והטוענים כי הקשר בינה ובין היוגה האותנטית והמסורתית קלוש ביותר.
הטיעון העיקרי המובא הוא כי האימון המודרני מתמקד רובו ככולו באסנות, אשר מהוות אך חלק מזערי מן התרגול היוגי המסורתי.
במערב, אכן, תרגול התנוחות היוגיות הפך לעיקר העיקרים, בעוד מרכיבים אחרים של התרגול הפכו לזניחים, ובמקרים רבים בלתי קיימים, וחבל שכך.
אולם הטענה כי תרגול אסנות רבות אינו חלק מהמסורת היוגית ואינו בעל עוצמה טרנספורמטיבית בטעות יסודה.
האסנות בטקסטים היוגיים העתיקים
הטוענים כנגד תרגול האסנות מסתמכים על כך שהנושא אינו מובא בהרחבה בטקסטים היוגים.
חשוב לבחון לעומק טענה זו. כשאנו באים לחקור את מהותן של האסנות בטקסטים, יש להתייחס למספר מאפיינים חשובים של התרבות ההודית ושל היוגה. רוב המידע היוגי אינו כתוב. בעבר, היוגה נחשבה לסודית, לכן הרבה מהתורה הועברה בע"פ ממורה לתלמיד שעבר חניכה — דבר הנכון במידה רבה גם כיום. גם מה שנכתב, כתוב לעתים בתמצות רב או במה שהמסורת קוראת סנדהייה בהשה — שפת בין הערביים — שפה של דימויים המובנת רק למי שמתרגל ונחשפת בפני המתרגל ככל שהוא מתקדם בדרכו היוגית.
הרבה מהטקסטים שידוע כי היו קיימים בעבר לא נמצאו עד היום, כך שגם אם אין בנמצא טקסטים קדומים של היוגה הדנים באסנות,לא ניתן להסיק
כי לא היו כאלה. חשוב לזכור, כי היה קושי אמיתי לכתוב על אסנות כאשר לא היתה אפשרות, כפי שניתן לעשות היום, להמחיש את הדברים בצילומים ובדפוס המוני. דבר המדגיש עוד יותר את חשיבות ההוראה הישירה של האסנות לאורך הדורות כדרך העיקרית של העברת ושימור הידע.
הטקסטים הקיימים, לרוב אינם משקפים את מלוא התרגול היוגי על כל היבטיו. לדוגמא, בטקסטים ההאטה יוגים מצויינים על פי רוב רק כשמונה סוגי פראניימה, אך קיים טקסט — קומבהקה פדדהטי, טקסט מאוחר יחסית ולא מוכר — המבוסס על מסורת וטקסטים קדומים, המונה חמישים ושבע פראניימות. ניתן להניח כי קיימים גם טקסטים דומים לגבי האסנות.
כיום יש בידינו טקסט, האטה רטנבאלי, אשר מעריכים כי נכתב בשנת 1625 המונה שמונים וארבע תנוחות ומתאר חלק מהן.
למעשה בפועל מוזכרות בטקסט יותר משמונים וארבע תנוחות אבל בשל חשיבות המספר הזה במסורת, זה מה שמצויין.
מעל לכל, ניתן לטעון כי גם אם בעבר התרגול סבב פחות סביב ביצוע אסנות, היום דגש זה, ובמיוחד במערב — הוא נכון ומתאים.
היוגה היא תורה חיה ודינאמית, המשתנה ומותאמת לא רק למתרגלים שונים אלא גם לתקופות שונות.
בעידן הקאלי, עידננו הנוכחי, מומלץ לתרגל מנטרה יוגה.
לכן קיימים סוגי יוגה שונים או תמהילים שונים של אותם תרגולים.
אז מהי בעצם אסנה?
השאלה המהותית אותה יש לבחון לדעתי, אינה כמות האסנות בתרגול, אלא האם מה שמתורגל הינו בכלל אסנה.
מה הופך תנוחה פיזית כלשהי לתנוחה יוגית? רבות מן התנוחות שאנו מבצעים ביוגה מבוצעות גם בתחומי תנועה שאין להם שום נגיעה לרוחני,
כגון ריקוד, אקרובטיקה ולוליינות. מהו אם כן ההבדל? נושא זה תמיד חומק מדיון רציני.
כדי שתנוחה תחשב לאסנה עליה להיות מבוצעת באופן שונה מכל סוג של פעילות פיזית אחרת.
עליה להיות מאוזנת, נינוחה ולא כוחנית, מבוצעת מתוך תודעה שקטה ולא הישגית, עם חיבור לנשימה ומודעות עמוקה.
בפועל, פעמים רבות מידי, האסנות מבוצעות כמו כל פעילות גופנית אחרת – דבר המעורר את הביקורת כלפי העיסוק הרב מידי באסנה.
היוגי במסורת מתאפיין בכך שהוא פועל אחרת מאנשים רגילים. הוא מנסה לשהות בתנוחה ללא תנועה, עוצר את הנשימה שלו, מנסה להזרים את האנרגיה והמודעות שלו בכיוון ההפוך לתנועתם הטבעית ועוצר את מחשבותיו.
כלומר, כאשר אנו מדברים על אסנה, אין אנו מדברים על פעילות פיזית רגילה והישגית, אלא על עשייה שהיא אחרת במהותה, היוצרת חויה
שגם היא שונה מהרגיל ושאינה מתמצה בגוף הפיזי.
ההבנה הנכונה של האסנה כרוכה בהבנת מהותה של היוגה. היוגה היא דרך ושיטה, כמו גם מטרה.
היוגה היא מצבור של טכניקות, היא דיסיפלינה, שמטרתה להביא את המתרגל למצב בו הוא חווה אושר עילאי, אחדות והתעלות.
מצב זה נוצר תוך שחרור ממגבלות ומכאובים ברמה הפיזית, הרגשית והמנטלית ולכן התרגול אמור לטפל במכלול – גוף נפש – ולא להתמקד
אך ורק במימד הפיזי.
האסנה היא אחד הכלים החזקים והבסיסיים שבאמצעותם ניתן לחוות שינוי עמוק שאינו רק נחווה במושגים של שחרור ממכאובים פיזיים.
כאשר האסנה מבוצעת במודעות ובקשב, בנשימה מלאה, היא נוגעת ומפרקת מועקות נפשיות ומחסומים מנטליים.
זו בדיוק הסיבה שכל כך הרבה אנשים המגיעים לתרגול היוגי מסיבות בריאותיות ופיזיות חווים חויה כה חזקה הסוחפת אותם לתוך הרבדים העמוקים והרוחניים יותר של היוגה.
מה הטקסטים היוגיים העתיקים מלמדים אותנו על מהות האסנה?
לימוד הטקסטים היוגיים כנלווה לתרגול, על אף המגבלות שמניתי לעיל, מספק לנו תובנות עמוקות לגבי הדרך הנכונה לתרגל ומאפשר חיבור טוב יותר למסורת ולשורשי היוגה. לימוד זה יכול להטיל אור על סוגיית האסנות.
הטקסט הראשון המצוטט על פי רב, בהקשרים יוגים הוא היוגה סוטרות של פטנג'לי. רוב החוקרים חוזרים על אותה מסקנה כי טקסט זה מתייחס אך ורק לתנוחות ישיבה וכי כיוון שמוקדשות שלוש סוטרות בלבד לאסנות אין מדובר באסאנות של ההאטה יוגה. יתכן והם צודקים.
עם זאת יש לקחת בחשבון כי פטנג'לי מקדיש סוטרות אחדות גם לנושאים כמו פראניימה ופראטיהרה, תרגולים הדורשים הנחייה צמודה של מורה.
פרופסור אדווין בריינט, אשר כתב ספר פרשנות מעמיק על הסוטרות מציין כי אין להסיק מכך שהאיבר הזה של היוגה אינו רלוונטי או שאינו תרגול
חשוב ליוגי.
כשם שפטנג'לי מקדיש אך מעט לאסנות כך נוהגים הטקסטים ההאטה יוגים לגבי היאמות והניאמות, (הם לרוב מסתפקים במניית עשר יאמות ועשר ניאמות) בהם פטנג'לי מטפל בהרחבה. אין זה אומר שהיאמות והניאמות אינן חלק אינטגראלי וחשוב בתרגול ההאטה יוגי.
ויאסה, הפרשן הראשון של הסוטרות כבר במאה החמישית, מנה שתים עשרה אסנות וסיים את הרשימה עם המלה "וכו'" המעידה כי זו רשימה חלקית בלבד.
אין ספק כי השליטה באסנה, אינה רק תנאי מקדים להשקטת התודעה אלא גם משפיעה על ההכרה באופן ישיר גם על פי פטנג'לי.
לכן, נראה כי גם אם פטנג'לי התייחס לתנוחות ישיבה בלבד, ניתן ללמוד ממנו על מהותן של האסנות כולן.
אם כן מה ניתן ללמוד מפטנג'לי על האסנות?
האסנה צריכה להיות יציבה ונינוחה (סוטרא 2.46). הסוטרא הזו במילים כה ספורות מתמצתת את החויה שנחווית באסנה המבוצעת כראוי.
חוויה זו אפשרית בעיקר באמצעות עבודה מדוייקת, מאוזנת ומודעת אשר מתמירה את הגוף, מרגיעה את התודעה הרועשת ומסייעת בהפניית המבט
פנימה.
פטנג'לי מוסיף ואומר בהקשר של האסנות כי בהרפיית המאמץ יש התלכדות עם האינסוף. האסנה כוללת חוויה של אי-מאמץ ושל הכוונת המיינד לאינסוף. אין ספק כי מתוארת כאן התרחשות של חוויה תודעתית עוצמתית מאוד הקשורה בביצוע אסנה כראוי.
כמתרגלת יוגה ואסנות שנים רבות, אחת החויות החזקות שאני חווה באימון האסאנות היא בדיוק אותו אובדן התחושה של הפיזיות, היטשטשות
גבולות הגוף וחוויית הנפרדות, ומרחב צלול ושקט בתודעה.
דבר שאינו נתון לויכוח הוא, כי על פי פטנג'לי, קיים מרכיב בחויית האסנה שאינו רק פיזי. פטנג'לי מסיר כל ספק בכך בסוטרא הבאה (2.48) כשהוא מתאר את הסידהי, היכולת המיוחדת, המתקשרת לאסנה, ההתעלות מעל צמדי הניגודים.
מכלול הגוף-נפש חדל לחלוטין להיות מוטרד, אינו מושפע מקור או חום, רעב או צמא, כאב או עונג.
האם באמת ניתן לומר כי האסנה הינה רק צורה פיזית, התעמלותית, שאנו יוצרים עם הגוף שלנו?
ומה אומרים הטקסטים ההאטה יוגיים? אלו מדגישים את העובדה שהגוף שאנו שואפים אליו הינו גוף מטוהר חזק כמו יהלום או בול עץ,
מאוזן וכמובן חופשי ממחלות ולא פגיע. הטקסטים מציינים כי ריפוי הגוף נעשה לא רק באמצעות האסנות אלא גם באמצעות תרגול פראנימה ופרטיהרה.
כך שהתפיסה שאסנה מטפלת אך ורק במימד הפיזי ואילו נשימות ומדיטציה מתמקדות אך ורק ב"מיינד" הינה הפרדה שרירותית.
זו הבחנה חשובה ביותר החומקת לעתים מן ההתאמות המערביות ליוגה ופותחת את הפתח לבקורת על מקומה הנרחב של האסנה בתרגול היוגי.
הריבוי והאחד.
בטקסטים היוגים, תמיד מתחיל תיאור המסע היוגי מהריבוי אל האחד. מדובר למשל, על הרבה מאד אלים, אך בסופו של דבר כולם ביטויים של אל אחד. הטקסטים מציגים הרבה נאדיז (ערוצים אנרגטיים), מנטרות, פראנימות, ואסנות ועוד, אבל בסופו של דבר תמיד מצויינת אחת שהיא החשובה המשמעותית והנעלה מכולן שאליה שואף המתרגל להגיע.
בטקסטים ההאטה יוגים מצויין כי יש תנוחות כמספר בעלי החיים על פני האדמה, 840,000, וכי מתוכן 84 הן החשובות ביותר, ומתוכן מצויינות ארבע בציון מיוחד. מתוך הארבע קיימת אחת שהיא הנעלה ביותר והיא סידהאסנה.
האם אנו מתקדמים מספיק בדרך היוגית עד כדי שנוכל להתחיל מיד באחת והיחידה? האם יש לתרגל רק את הנעלה ביותר? לדעתי לא, תרגול אסנות מגוונות מאפשר הבנה עצמית עמוקה וזיכוך עצמינו מחסימות פיזיות ומנטליות, מספק קרקע פוריה לעידון ומיקוד המבט ולתרגול איזון והבחנה מבדלת — כולם מרכיבים מהותיים בתרגול היוגי.
אימון מגוון שומר אותנו ערניים ומתבוננים ואינו מאפשר לנו לשקוע לתוך עשיה מכאנית חסרת מודעות. הוא מעיר אותנו ומסייע לפקוח את עינינו למתן את מצב האווידיה (אי הידיעה) בו אנחנו נתונים. כשם שההתייחסות לאלים השונים, או מדיטציה על אובייקטים שונים ושינון מנטרות שונות, יוצרים חוויות מנטליות ורוחניות שונות, כך תרגול אסנות שונות יוצר איכויות שונות, מנטליות ונפשיות בתוכנו.
סידהאסנה.
ומה זו סידהאסנה, אותה אסנה נעלה? אחד המורים החשובים שלי — מטסיינדראנתהה, אשר עבר חניכות במסורת הנתהים, המסורת שמתוכה צמחה ההאטה יוגה ואשר חי שתים עשרה שנה בקרב יוגים ממסורת זו — טוען כי בתפיסה של המסורת שבעל פה, סידהאסנה היא כל תנוחה שבה היוגי מגיע אל מושלמות. כלומר, הוא יכול לשהות בה ללא תנועה, באי מאמץ ובתודעה שקטה שלוש שעות ברצף. (המשמעות של המילה סידהה היא "מושלם”).
בהאטה יוגה פרדיפיקה, (אחד הטקסטים ההאטה יוגיים הבולטים) מתואר המנח הפיזי של התנוחה, שיכול הרגליים באופן מסויים, והנחת הסנטר על החזה, אך גם כתוב כי יש להישאר ללא תנועה, כשהחושים מכונסים והעיניים יציבות ומופנות אל בין הגבות. זו התנוחה, אומר לנו סוואטמרמה, כותב הטקסט, הפותחת בכוח את הדלת לשחרור (האטה פרדיפיקה, 1.35).
כלומר, לתנוחת "המושלמות" יש היבטים הנעים מהפיזי עמוק פנימה לאנרגטי, לנפשי והמנטאלי כדי לחוות את הרוחני. חלק בלתי נפרד מהאסנה היא היכולת לשהות בה במצב מדיטטיבי. סוואטמרמה, כותב הטקסט, מדריך אותנו כי יש לתרגל אסנות, נשימות ומודרות כחלק מתרגול ההאטה יוגה עד להשגת הפרי, ראג'ה יוגה.
סוף דבר (שהוא התחלה).
תרגול אסנות רבות ומגוונות הינו חלק יעיל וחשוב ביותר בדרך היוגית, דרך שמקורותיה ללא ספק קדומים.
אנו התגלמנו בחיים האלה בתוך גוף, כך אומר פטנג'לי, בדיוק כדי לחוות את הרוחני ועל כן אל לנו להתעלם ממנו.
עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שהתנוחות הפיזיות המתורגלות אכן יהיו אסנות ולא תרגולים פיזיים דמויי-אסאנות. קל מאוד לטעות בדבר.
חשוב מאוד כי מתרגלים יבינו את ההגדרה הנרחבת של אסנה, הכוללת את המנח הפיזי, היבטים אנרגטיים, מנטליים ורוחניים.
האסנה, עת מתורגלת נכון, תוביל את התודעה לרוגע, צלילות והבחנה מבדלת ולא לניפוח האגו וליבוי ההישגיות.
על אף העובדה שלא ניתן ללמוד יוגה באמצעות ספרים אלא רק באמצעות תרגול, יש לזכור כי לימוד הטקסטים הוא חלק מהתרגול,
מוסיף נופך ומאפשר חיבור למסורת ולפילוסופיה העומדים בבסיס התרגול ומסייע בתובנות לגביוֹ.
© כל הזכויות שמורות ליעל זיו
